פסק-דין בתיק ב"ל 49213-03-11

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.2.11 שקבעה כי דרגת נכותו של המערער הינה יציבה, ולא חל בה שינוי.

העובדות

2.         המערער, יליד 1961, נפגע בתאונת עבודה ביום 31.12.1998. המערער נפגע בתאונה ביד ימין ובשוק ימין.    החל מיום 16.5.99 טופל המערער במרכז לבריאות הנפש ביפו, עקב ירידה במצבו הנפשי שחלה, לטענתו, לאחר תאונת העבודה. המערער טופל בטיפול תרופתי ופסיכוטרפויתי תמיכתי.

                        על פי דיווח המרכז לבריאות הנפש, משנת 2003 חלה ירידה מתמשכת במצבו המלווה בהסתגרות, ניתוק קשרים, הזנחה עצמית וירידה במשקל. ביום 15.11.2004 ביצע נסיון אובדני ע"י קפיצה מגובה, בעקבותיו עבר ניתוח ברגלו שהסתבך. בשנת 2006 המערער עבר אירוע מוחי, טופל בבית חולים איכילוב ובבית חולים רעות.

4.         ביום 11.4.2007 נבדק המערער ע"י ועדה רפואית אשר קבעה לו דרגת נכות בשיעור של 79%, מתוכם 30% פסיכיאטרי עפ"י ס' 34 (ד). כמו כן הופעלה תקנה 15, במלואה.

5.         ביום 10.3.11 פנה המערער שוב למרכז לבריאות הנפש והתלונן על עצבנות, בבדיקתו נמצא כי הוא מרושל בהופעתו החיצונית, כעוס עם שיפוט מציאות תקין. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 17.2.11 (להלן: הועדה), קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער, הקשורה לתאונה הנדונה.

            הועדה קבעה כדלקמן:

"בבדיקה: דיזאטרי מתקשה לדבר ולבטא את עצמו ולכן המידע נלקח מאחינו. ע"פ נתון הסטטוס המילולי דלים ביותר. אפקט ניראה דיכאוני..."

אבחנות: מצב  לאחרC.V.A   חוזרים תסמונת נפשית אורגנית עם קווים דיכאוניים.

סיכום ומסקנות: הועדה מתרשמת כי אכן קיימת החמרה ניכרת במצבו של הנבדק, אולם היא נזקפת לחובת האירועים המוחיים אשר עבר. ידוע כי אירועים מוחיים בכלל ואירועים בהמיספרה ימנית מלווים בשינויים אפקטיביים אישיותיים רבים. ובהתאם לכך הועדה מצטרפת להחלטת הועדה מדרג ראשון ודוחים את הערעור.

אין החמרה הקשורה לתאונה הנדונה."

טענות הצדדים

6.         לטענת המערער, יש להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתנמק את החלטתה. המערער טוען כי חלה החמרה במצבו הרפואי. זאת, לאור מסמכים רפואיים שהוגשו לוועדה. עוד הוא טוען שהוועדה אינה מצביעה על הגורמים שמשפיעים על ההחרפה במצבו הנוכחי של המערער, כשלדעת המערער ההחרפה במצבו הנפשי קשורה קשר ישיר לתאונה.

7.         לטענת המשיב, דין הערעור להידחות על הסף. המשיב טוען כי הועדה הרפואית נתנה את החלטתה במסגרת סמכותה, ולאחר שבחנה את עניינו של המערער. המשיב טוען כי מדובר בסמכותה הרפואית של הועדה, אשר אין לבית הדין סמכות להתערב בה.

דיון והכרעה

8.         הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית. בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

9.         אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים היא חובת ההנמקה. תכליתה, בין היתר, הינה לאפשר לבית הדין ביקורת שיפוטית על החלטותיה. על ההנמקה להיות להיות ברורה ומפורשת, באופן שלא רק רופא אחר יוכל לעמוד על הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין (דב"ע מג/1356 - 01 לביאנ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

10.       גדר המחלוקת בערעור זה היא האם קיים קשר סיבתי בין ההחמרה במצבו של המערער, לבין הפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. אין מחלוקת כי קיימת החמרה במצבו של המערער. יחד עם זאת, השאלה היא האם החמרה זו קשורה לתאונה הנדונה. על כך השיבה הועדה בשלילה.

11.       המערער לקה באירוע מוחי בשנת 2006. הוועדה מייחסת את ההחמרה במצבו לאירוע המוחי, וקובעת כי ההחמרה אינה קשורה לתאונה הנדונה. בענייננו, טענות המערערת מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, שלבית הדין אין את הסמכות ואין את הידע להתערב בו. על פי ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה. בית הדין אינו קובע האם חלה החמרה בדרגת הנכות של הנפגע הקשורה לתאונה הנדונה. זהו תפקיד הועדה.